החלטה בתיק ת"א 3886-08

האם זכאית המבקשת לביטול פסק דין חלוט שהורה על פינוי קיוסק בעיר חולון על קרקע שבבעלות המשיבה (להלן: " הקיוסק"). זו השאלה הניצבת במוקד הדיון נשוא החלטתי ולאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים וממכלול נסיבות העניין - השבתי עליה בשלילה, מאלו הנימוקים.

ביום 29.5.11, ניתן פסק דין במסגרת תיק זה שקיבל את טענות המשיבה והורה על פינוי מר ג'ולי צמח ז"ל (להלן: " המנוח"), מהקיוסק.

המבקשת הנה רעייתו של המנוח.

המבקשת עררה לבית המשפט המחוזי כנגד פסק דין זה, ערעורה נדחה ובחלוף כ- 8 חודשים, הגישה בקשה לביטול פסק הדין, בד בבד עם בקשה לעיכוב ביצועו והארכת מועד.

ביום 23.5.84, נחתם הסכם שכירות מוגנת בין המשיבה למנוח לעניין הקיוסק (להלן: "ההסכם"). המשיבה הגישה תובענה בגין הפרת ההסכם ולאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומים, נפטר המנוח.

פסק הדין, כפי שניתן, קבע כי המנוח הפר את ההסכם בכך שהתיר מכירת מוצרים בקיוסק ללא היתר והעביר זכויות חזקה ושימוש בו לידי צדדים שלישיים. נדחו טענות בא כוחו לסעד מן הצדק ונקבע כי אין נפקות מהותית למועד פטירתו.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה במסגרת ע"א 26083-07-11 וביום 28.6.12 ניתן פסק דין הדוחה את טענותיה, שעיקרן אף הובא מלפניי.

לטענת המבקשת בבקשותיה שמלפניי, סעיף 23(א) בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב- 1972 מקנה לה זכות מוגנת בקיוסק, כפי שהייתה נחלת חלקו של המנוח ובכללה, המשך החזקתה בו, ללא צורך בצו ירושה. נטען כי המשיבה חדלה מלפעול כנגד המבקשת ובמצב הדברים שנוצר, ניתן יהיה לפעול לפינויה רק ככל שלא תנהל את הקיוסק באופן ראוי ובכפוף להוראות ההסכם.

עוד הוסיפה המבקשת כי המנוח, כחסר ישע, לא יכל להפר את ההסכם והשתלטו על הקיוסק מחזיקים שעשו בו כבשלהם. לטענתה, בית המשפט מינה למנוח אפוטרופוס לדין, בעוד שהיה עליו למנות לו אפוטרופוס לגוף ולנפש לשם דאגה מתבקשת למכלול אינטרסים ובין היתר השבת זכויותיו בקיוסק והפעלתו מכח ההסכם. אליבא דמבקשת, מינוי אפוטרופוס לדין בעבור המנוח נעשה שלא כדין, בכך נפגעה זכות הטיעון של המנוח בהליכים מנהליים ומשפטיים. כן טענה כי פסק הדין צריך היה להינתן כנגד מחזיקי הקיוסק ולא כנגד המנוח.

והיה ולא די באלו, הוסיפה המבקשת כי פסק הדין מתעלם הן מההשקעה שנעשתה בקיוסק על  המוניטין שצבר במשך עשרות שנים והן מזכותה "הטובה יותר", כמי שבאה בנעלי המנוח כדיירת מוגנת. עוד הפנתה המבקשת לנסיבות כלכליות קשות שתחמרנה ככל שיתממש פינויה מהקיוסק.

המשיבה מתנגדת לבקשה. הודגש כי טענות המבקשת נדחו במסגרת פסק הדין שניתן בערעור שהגישה וכל מבוקשה מתמצה בדחיית הקץ והכשלת הליך פינוי הקיוסק, ללא בסיס ותוך גרימת נזקים.

לגופן של טענות, השיבה המשיבה כי המבקשת לא הוכיחה כל זיקה המאפשרת כניסתה בנעלי המנוח והפנתה להליך הדיוני המלא שהתנהל בהשתתפות שני הצדדים עד לפסק דין חלוט.

בנוסף, טענה המשיבה כי המבקשת לא הצביעה על הצדק סביר לשיהוי שבהתנהלותה, או על נסיבות חריגות העולות כדי מרמה, שאינן מתקיימות בענייננו.

נקודת המוצא המשמשת נר לרגליי בנסיבות העניין הנה עקרון סופיות הדיון. יפים הדברים שנקבעו בהקשר זה בע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ פ"ד נז(5) 462 (2003):

 " עקרון "גמר המלאכה" " Functus Officio" נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של ודאות, ביטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי-דין  לאחר סיום משפטם. הוא נועד גם להבטיח את תקינות פעולתה של מערכת השיפוט ולמנוע את עיסוקה בעניינים חוזרים במחלוקת שכבר הוכרעה, בעוד מחלוקות רבות שטרם הוכרעו ממתינות בשער".

פסק הדין בתיק זה הנו חלוט לאחר הערעור שהגישה המבקשת שנדון לגופו של עניין, גם בהיבט טענותיה דהיום. פסק דין זה מהווה מעשה בית דין המקים מחסום דיוני ומונע כל התדיינות נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעה בפסק הדין (ר' נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי, עמ' 610-598 (1991)).

למנוח ולמבקשת ניתן יומם המלא בפני בית המשפט, על שתי ערכאותיו. הטענות שהעלתה בבקשותיה, בין שנטענו ובין שניתן היה להעלותן מזה כבר. נקבעו לגביהן ממצאים סופיים הן לעניין סעד מן הצדק, הן לעניין הליך מינוי האפוטרופוס לדין (ר' החלטה מיום 25.10.09 וס' 14 בפסק הדין) והן לעניין ההתייחסות לתפקודו של ב"כ המנוח, בהדגש פעילותו הנחושה להדיפת התביעה.

אוסיף הפנייה כי גם טענות המבקשת אשר לזכותה בקיוסק וזכות הטיעון הקיימת לה, הובאו במסגרת טענותיה  בערעור שהגישה (ר' ס' 23, 33, 69-74 בכתב הערעור).

בפסק דינה, דחתה ערכאת הערעור את טענותיה של המבקשת וקבעה כי אין לה מעמד בתובענה, כי מעולם לא השתתפה בניהול הקיוסק בזמן חיי המנוח וכי על פי דין, זכויותיו אינן מועברות אליה.